<h1>הרוקח סימן תפ"א</h1>
<h2>דף לט.</h2>
אלו כלים צריכין טבילה הלקוחים מן העכו"ם חדשים הסכין והשפוד והגרזן והאסכלא והיורות והמחבת והמזלג וכוסות של כסף וזהב או ברזל וקדירה של מתכת וכיסוי של ברזל שעל הקדירה וברזל שאופין תחתיו וברזל שעושין רקיקים בבצק וריחים של פלפלין. בפ' בת' ואם הם ישנים ולקוחים מן העכו"ם אם נשתמש על ידי חמין מגעילן תחילה ואחר כך מטבילן, ואם דרכן להשתמש על ידי האור מלבנן באש ומטבילן. וזכוכית מטבילן. וכלי חרס אם מחופין בעופרת מטבילן במ' סאה. וכלים שנסדקו ותפורין בחוטי מתכת וכן דלי קשור במתכת. בשילהי ע"ז הסכין שפה והיא טהורה ומפרשינן בגמרא ונועצה עשר פעמים בקרקע במקום קשה, ובסכין שאין בה גומות, ולאכול בו צונן וכדמסיק גבי ר' יהודה מפני שהסכין בלע כמה איסור צריכה י' נעיצות לקנחה יפה. סכין ששחט בה טריפה די לקנח בבגד עב כדאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') סכין טריפה די לו בצונן, ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה בו לא צריך. סכין של עכו"ם השוחט בו בדיעבד קולף במקום השחיטה לפי שכמה פעמים בלע על ידי רתיחה גמורה וכשבא לבית השחיטה מרתח' לפלוט לכך קולף, משום הכי פסקינן בפרק כל שעה (דף ל') שצריך להגעיל ברותחין סכיני דפסחא. סכין ארוך חד של עכו"ם צריך ללבן, בתוספ' הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבן באור, ירושלמי דע"ז הסכין תוחבה בארץ, ר' בא בשם ר' יודה הדה דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון. ובפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') הטבח צריך ג' סכינין אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים. בפרק כל הבשר (קי"א ע"ב) הסכין ששוחט בה אסור לחתוך בה רותח צונן בעי הדחה. צנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח, וכן דסילקא. סכין שחותך בו בשר רותח אסור לחתוך בו צנון או כרוב או כרישין או בצלים או שומין ואם חתך אסור לאוכלן בחלב אבל אם חתך לפת או קישות גריד ליה לפיסקיה. וכן אם חתך בסכין של עכו"ם כרישין צריך לחתוך מקום הבלע ולהשליכו כדאמר בפרק שני דע"ז גבי קורט של חלתית.
<h2>דף עה:</h2>
בפ' בתרא דע"ז (דף ע"ה) הלוקח כלי תשמיש מן הכותים את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן. תנא כולן צריכים טבילה במ' סאה, אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהן הוי אומר אלו ארבעים סאה. כלי סעודה אמורה בפרשה לא שנא חדשים לא שנא ישנים כשתיקנן בהיתר צריך טבילה. בתוספת' הלוקח כלי תשמיש מן הכותי דברים שבידוע שלא נשתמש בהן מטבילן והם טהורים, דברים שידוע שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות מדיחן בצונן ומטבילן והן טהורין, דברים שנשתמש בהן בחמין כגון היורות ומחמי חמין והטיגנין והקומקמיסין מגעילן ומטבילן והן טהורין, וכל שנשתמש בהן על ידי האור כגון השפוד והאסכל' מלבנן ומטבילן, וכולן שנשתמש בהן עד שלא שף ולא הגעיל ולא ליבן מותר. וקיימא לן כלי סעודה מתכות אמורין בפרשה בלקוחין אבל לא שאולין. אמר רב אשי הני כלי זכוכית הואיל ונשתברו יש להם תקנה ככלי מתכות דמי וצריכין טבילה. ולענין טומאה אמר רב אשי גופיה (שבת ט"ז ע"ב) דככלי חרס דמו. וכלי קוניא שמכוסין בעופרת צריכין טבילה. במסכת מקוואות בפ' ט' (מ"ה) אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית בין מבפנים בין מבחוץ ומייתי בפרק א' דשבת (דף ט"ו). (פ"י מ"א) כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל פי' לפי שלא נכנסו בו המים. הטבילו כדרכו בלא זוכורית עד שיטנו על צידו, פי' טבלו ולא הטביל בית ידו יש אומר זוכרית פי' לא עלתה לו לא טומאה ולא טהרה בערוך, הרי אם זכוכית צריך להטותו על צדו שיכנסו המים בו, כל שהוא צר מיכן ומיכן ורחב מן האמצע אינו טהור עד שיטנו על צידו, ונראה כמטביל הזכוכית מפני שפיו צר ומבעבע כמו אבעבועות ימתין עד שיכלו ויתמלא הכלי מעצמו המים למעלה מפני הזכוכית כענין דאמר בפרק י' דמקואות (מ"ד) דגבי בגדים הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מאבעבוען, ואיתא בפ"י דתוספת' דמקואות אין לו תקנה עד שיטנו. וכשיטביל הכלי צריך לברך קודם שיטבילנו בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו על טבילת כלי. בשלהי דע"ז (דף ע"ה) משכנתא מאי, מסיק מר בר רב אשי אבא מישכן לו גוי כסא דכספא ואטבליה ולא ידענא וכו', הרי אסור להשתמש בהן עד שיטביל קודם אבל לא יברך שמא אינו צריך, הילכך כוסות של כסף או של זהב או של מתכת או יורה או קדירה של מתכת הממושכנין אם רוצה לאכול מהן יגעיל ויטבילם בלא ברכה ואם הם של כסף ושל זהב ידיחם ויטבילם וישתה בהם. וכל כלי מתכות הלקוחים או גזולים מן הגוים כלי סעודה צריכין טבילה במ' סאה. וגם כיסוי הקדירה שהיא של ברזל צריכה טבילה.
אלו כלים צריכין טבילה הלקוחים מן העכו"ם חדשים הסכין והשפוד והגרזן והאסכלא והיורות והמחבת והמזלג וכוסות של כסף וזהב או ברזל וקדירה של מתכת וכיסוי של ברזל שעל הקדירה וברזל שאופין תחתיו וברזל שעושין רקיקים בבצק וריחים של פלפלין. בפ' בת' ואם הם ישנים ולקוחים מן העכו"ם אם נשתמש על ידי חמין מגעילן תחילה ואחר כך מטבילן, ואם דרכן להשתמש על ידי האור מלבנן באש ומטבילן. וזכוכית מטבילן. וכלי חרס אם מחופין בעופרת מטבילן במ' סאה. וכלים שנסדקו ותפורין בחוטי מתכת וכן דלי קשור במתכת. בשילהי ע"ז הסכין שפה והיא טהורה ומפרשינן בגמרא ונועצה עשר פעמים בקרקע במקום קשה, ובסכין שאין בה גומות, ולאכול בו צונן וכדמסיק גבי ר' יהודה מפני שהסכין בלע כמה איסור צריכה י' נעיצות לקנחה יפה. סכין ששחט בה טריפה די לקנח בבגד עב כדאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') סכין טריפה די לו בצונן, ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה בו לא צריך. סכין של עכו"ם השוחט בו בדיעבד קולף במקום השחיטה לפי שכמה פעמים בלע על ידי רתיחה גמורה וכשבא לבית השחיטה מרתח' לפלוט לכך קולף, משום הכי פסקינן בפרק כל שעה (דף ל') שצריך להגעיל ברותחין סכיני דפסחא. סכין ארוך חד של עכו"ם צריך ללבן, בתוספ' הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבן באור, ירושלמי דע"ז הסכין תוחבה בארץ, ר' בא בשם ר' יודה הדה דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון. ובפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') הטבח צריך ג' סכינין אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים. בפרק כל הבשר (קי"א ע"ב) הסכין ששוחט בה אסור לחתוך בה רותח צונן בעי הדחה. צנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח, וכן דסילקא. סכין שחותך בו בשר רותח אסור לחתוך בו צנון או כרוב או כרישין או בצלים או שומין ואם חתך אסור לאוכלן בחלב אבל אם חתך לפת או קישות גריד ליה לפיסקיה. וכן אם חתך בסכין של עכו"ם כרישין צריך לחתוך מקום הבלע ולהשליכו כדאמר בפרק שני דע"ז גבי קורט של חלתית.
